<h1>ספר החינוך מצוה רי"ג</h1>
<h2>דף קמט.</h2>
שלא לפנות אחר עבודה זרה במחשבה או בדבור ולא אפילו בראייה לבד, כדי שלא יבוא מתוך כך לעבוד אותה, שנאמר [ויקרא י"ט] אל תפנו אל האלילים ואמרו זכרונם לברכה בספרא אם פונה את אחריהם את עושה אותם אלוהות, כלומר אם אתה מתעסק בענייניה כלומר להרהר אחרי השגעונות אשר יאמרו המאמינים בה שמזל פלוני או כוכב פלוני יעשה פעולה כן וכן בקטרת פלונית או בעבודה פלונית או תביט תמיד בצורות שעושין עובדיה כדי לדעת איכות עבודתה, מכל זה יהיה סבה שתהיה נפתה אחריה ותעבדה. ובפירוש נאמר שם בספרא שאפילו ההבטה לבד אסורה, שאמרו שם רבי יהודה אומר אל תפנה לראותן, והענין מן הטעם שאמרנו שהוא סבה לראות אותה ולטעות אחריה, וכן כדי שלא יבטל חלק מהזמן ויתעסק באותן ההבלי[ם], והאדם איננו נברא רק לעסוק בעבודת בוראו, וזהו שאמרו זכרונם לברכה בשבת פרק שואל אדם מחבירו, ודיוקני עצמה אפילו בחול אסור להסתכל בה משום שנאמר אל תפנו אל האלילים, מאי תלמודא, אמר רבי יוחנן אל תפנו אל מדעתכם. ונכפל לאו זה, כלומר באיסור המחשבה בעבודה זרה במקום אחר שנאמר [דברים י"א] השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם וגומר, כלומר שאם ירבה לבך לחשוב בה יהיה סבה לנטותך מן הדרך הישרה ולהתעסק בעבודתה, ועוד נאמר בזה העניין [דברים ד'] ופן תשא עיניך השמימה וראית וגומר, שאין הענין שלא ישא האדם ראשו ויביט בשמים, אבל הכוונה בדבר שלא יביט בהם בעין הלב לדעת כחן ועניינן כדי שלא לעובדן וכמו שנאמר במקום אחר ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני, שימנענו הכתוב מלשאול על איכות עבודתה לפי שכל זה הוא סבה לטעות בה. שורש ריחוק עבודה זרה ידוע לכל אדם. דיני המצוה ופרטיה יתבארו בהרבה מקומות בגמרא בפיזור, שהזהירונו בו זכרונם לברכה [ברכות י"ב ע"ב] שלא להרהר במחשבת עבודה זרה, ואמרו זכרונם לברכה שלא מחשבת עבודה זרה בלבד אסורה אלא כל מחשבה הגורמת לו לאדם לעקור דבר מן התורה, ובפירוש הזהיר הכתוב על זה דכתיב [במדבר ט"ו] ולא תתורו אחרי לבבכם, ואמרו זכרונם לברכה [קדושין מ' ע"א] שאין הקדוש ברוך הוא מחשב לישראל מחשבת עבירה כמעשה חוץ ממחשבת עבודה זרה שהיא נחשבת לו לאדם כמעשה. ונוהג איסור זה בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. ועובר עליה ופנה אחר עבודה זרה בדרך שיהא עושה בה מעשה לוקה.
